שיר אהבה

רציתי לכתוב שיר

ובא לי לכתוב שיר אהבה

שיר שיסביר את השמחה שבלב

למשמע צחוק אהובתך

שיר שיסביר את האושר

לקבל חיבוק אוהב ממנה

שיר שינגן את קצב האהבה

שיר שמרקיד אוהבים צמודים

שיר שילחש באוזני האוהבים

את המילים הנכונות והמתאימות

שיר שנושם את נשימות אהובתי

כזה שפורץ מהלב למשמע מילות אהבתה

ולא כתבתי

מספיק אהבה

געגוע

לימדת אותי מה זה רגש

וגעגוע הוא רגש

לימדת אותי להקשיב לעצמי

ואני שומע געגוע

לימדת אותי להוציא החוצה

ואני מסביר לך - געגוע

געגוע הוא תחושת כמיהה

ואני כמה לשמוע אותך צוחקת לידי

געגוע הוא תשוקה לאדם

ואני משתוקק אליך

לא אחת אני שואל את עצמי

איך נכנסת לחיי ?

איך התגלגלנו

ובנינו לעצמנו עולם שהוא רק שלנו

איך זכיתי לפלא כזה

שכל פעם שאני קורא לך

הלב שלי מתרחב

והמון דם ואויר וחמצן

ממלאים אותו וכל חלל בגופי

ומספרים את גדולתך

ויופייך

ובשלותיך

ומרבים לפאר

את האושר שהכנסת לחיי

יכול להיות שאני טיפוס מרצה ?

 יש בקרבנו אנשים שמקוטלגים,

בעיני עצמם או בעיני אחרים,

כ - ”הטיפוס המרצה”,

אותו  אדם שנוטה באופן עקבי,

לשים את רצונותיו וצרכיו בצד,

ואת הרצונות והצרכים של אחרים,

לפני שלו עצמו.

אדם מרצה, לעיתים,

מזניח את צרכיו האישיים.

מקצת מאפיינים :

חיפוש מתמיד אחרי אישור חיצוני –

"...רק אם הם יהיו מרוצים,

הם יאהבו אותי,

יעריכו אותי, אהיה חלק..."

קושי לומר “לא” –

מאותו כיוון,

"...אני חייב להסכים לכל בקשה,

וזה לא משנה שזה ממש, אבל ממש, לא מתאים לי עכשיו..."

"...עימות זה משהוא לא אפשרי מבחינתי,

ומה יקרה אם אגיד לא, או לא-עכשיו – הם בטוח ידחו אותי..."

תחושת ערך עצמי נמוכה –

"...אני חשוב וערכי, רק אם אני מועיל להם.

והם, הם לא יכולים בלעדי..."

מאיזה שריטות-עבר זה מגיע ?

הרבה מתוך חוויות ילדות,

שהטביעו בנו את הצורך הקיומי באישור,

ואת הצורך הקיומי באהבה,

ושניהם היו מותנים,

בהתנהגות טובה בעיני המבוגרים.

ומתוך שריטות-עבר אלה, אנו מפתחים :

פחד מדחייה ואובדן קשרים, חיבה או הערכה,

או

אמונה פנימית - ”אני טוב רק אם אני מועיל לאחרים”.

ויש מי שהופך להיות "הטיפוס המרצה", בתוך מערכות יחסים מסוימות.

והמוכרת ביותר – בזוגיות.

בואו נבחן את המקרה של בעל שמבין שהוא מרצה את אשתו :

בדרך כלל ההסבר הפנימי יהיה,

שזה כדי לשמור על שלום בית,

ובעיקר בשביל הילדים.

למצב הזה יש, כמו כל דבר,

השפעות חיוביות והשפעות שליליות.

יש יתרונות לריצוי,

כמו למשל,

שמירה על הרמוניה משפחתית,

הפחתת עימותים

ובניית תחושת יציבות בבית.

הריצוי גם בונה מודל של הקרבה למען המשפחה,

ומעביר מסר חיובי לילדים,

על החשיבות של פשרה ודאגה לאחר.

אבל יש גם מחיר, ובעיקר בריצוי מתמשך,

כי בהתנהגות הזו אנו פוגעים בזהות האישית שלנו,

ומעמידים את צרכי האחר, גם אם זו אשתי ואם-ילדיי,

לפני הרצונות והצרכים שלי,

שאם האחרים חושבים שהם לא חשובים,

זה יוביל אותי לתסכול ולמרמור.

לב הזוגיות ב איזון,

 ובריצוי חד צדדי,

רק אחד נותן והשני מקבל.

הילדים שלנו חכמים הם, ואם תהיה, הם יזהו דינמיקה של הקרבה מוגזמת,

דבר שישרוט את בריאותם הנפשית לעתיד.

וכמו הרבה מקרים אחרים,

גם פה,

דיבור מעולם הצרכים,

ישפר מאוד את המצב.

שיח פתוח, ומשתף, שבו כל צד מספר מהם צרכיו,

בתוספת של הצבת גבולות בריאים, 

יחד אם שימת לב להבחנה,

מהו ויתור מודע ומהו ריצוי אוטומטי

ותמיד תמיד,

לפתח חוסן אישי :

אני במיטבי,

עבורי ועבור כלל הסובבים אותי,

שאני עוצמתי,

מבפנים ומבחוץ.

ועוד נקודה מנקודת המבט ל ילדים :

חשוב לוודא שהילדים רואים זוגיות שמבוססת על כבוד הדדי, שיתוף פעולה ושימור הגבולות האישיים,  של כל אחד מבני הזוג.

עוד דרכים לשינוי -

חיזוק הערך העצמי: אני מבין את ערכי העצמי הפנימי והוא אינו תלוי באישור חיצוני.

תרגול הצבת גבולות: כשאני אומר לא, הצד השני שומע משהוא, לא תמיד את מה שאני שומע, את מה שאני רגיל מהבית ומהעבר.

אנו מלמדים את ילדנו לומר “לא” בדרכים מכבדות אך אסרטיביות,

אז כנראה שגם את עצמנו נצליח ללמד זאת.

מודעות לרגשות: אם נכיר את שפת הרגש שלנו, נדע לזהות, מתי אנחנו פועלים מתוך פחד ומתי מתוך רצון אמיתי.

לדבר, לדבר לדבר: עם מטפל, חבר, עמית, שכן, קולגה, חייזר,

זה ממש לא משנה עם מי,

ובעיקר – לשאול שאלות ?

הליכה בונה אישיות : כלי תנועתי שפיתחתי בעקבות ידע ישן נושן.

פרטים ו סרטים, בקרוב

באהבה רבה

דודי